איפה שהוא במהלך השנים הוא הבין שהוא עובר את משבר גיל ה 40, הוא קורא הוא מעמיק, הוא ידע שזה יגיע, הוא איש של אנשים, הוא לא עסוק בלפגוע. ברור היה לו שהוא צריך מרחב לעצמו, אחרת הוא פוגע, אחרת זה מדי עמוק. לימודים תואר ועוד אחד, משרד משגשג, לקוחות מתרבים והוא מרגיש את השמש בוערת בו בפנים. הם גרים בפנטהאוז בצפון תל אביב, סתו בן ,10 גילית בת 6, ילדים זהובים. טלי תשמעי, אני חייב מרחב, הוא הביא את עצמו, את כל כאביו. אני יוצא לחופשה, הפעם רק אני, בלעדיך אשה. אני רוצה לעמוד מולך מולי, בטוח, שלו, אצילי, כך ראיתי אותי שהייתי צעיר ואבדה לי דרכי, מחפש אותה להחזיר, אני עקשן, חייב את עצמי להכיר. טלי, היא נצמדה לקיר מחפשת שם משען, מבקשת מענה, מאבדת גובה. נתן הוא הגבר של חייה, כבר שנים ועדין יכולה הייתה לשמוע את מצוקתו בין המילים, להזיז את עצמה מהסיפור, להיות קשובה, לוודא שזו הדרך שלו והפעם היא לא משתלבת בשלה. צא יקירי לדרכך, יהיה מה שיהיה, אני כאן, לא מבטיחה שאשב ואחכה. והוא יצא, יצא לאשרם, פגש את דובי הקוטב הצפוני, למד להטיס מסוקים, לחבק עצים, סדנאות תקשורת מיוחדות למנהלים, נשים, מסיבות, פיתוים. היא כמו נעורה משנתה, מבינה את שאירע, נסחפה גם היא למסע של גילוי וחקירה. תחושת החופש התלוותה והפכה את המסע לאפשרי היא העיזה לטעום מהכול, ירדה במשקל, הספורט הפך לחלק מעולמה חברותיה חגגו עמה,היא קודמה בחברה, למדה איטלקית, יוגה וטיפוס על קורה,יצאה לבלות, שתתה עם גברים סימן השאלה היה מונח והיא עשתה אתו פיתולים. יום אחד נרגעה, הבינה שהיא שקטה הוא נמצא לא נמצא, היא חיה חיים של רווחה. אז הוא חזר וביקש שוב את ידה. הפעם זה לחיים, את ואני מזדקנים. היא שמחה, התרגשה בעיקר בהבנתה, היא יפיפייה, אהובה ובעיקר בלתי תלויה.
