חיפוש

היפים והאמיצים

אף אחד לא באמת מסופק מהחיים האלו. טובה מתחה את רגליה שיזרום קצת דם ושאול החתול הג'ינג'י קפץ והתכרבל על ברכיה. שהייתה מתיישבת על הספה, כמעט תמיד הצטרף שאול והתיישב עליה. אומרים שחתולים הם חיה אינטואיטיבית והם יודעים להתמקם ליד איפה שכואב, מה זה אומר שהוא מתיישב לי על הלב? טובה איבדה את כל היקר לה, אבל את הכול. ברחנו לכאן כל עוד נפשנו, מעטים באמת שרדו, גם מבין מי שהגיע הם היו יותר מתים מחיים. הילדים בחו"ל כבר לא מעט שנים, הם שולחים לי ברכה מוקלטת בסקייפ כל חג. רק השבוע הציע הגדול לקנות לי כרטיס ושאבוא לעשות איתם את הקריסמס, אבל מי ידאג לשאול ולכל החברים שלו. הם מחכים לי למטה מדי ערב בשעה הקבועה, הם יודעים שאני לא אאכזב אותם. אי אפשר לחיות בלי אוכל במדינה הזאת, גם חתולים. פעם יכולנו, היינו מכינים מרק מדשא מים חמים וקצת מלח. ההורים שלי אכלו קרח שברחנו כדי להגיע לישראל, פלא שנפטרו צעירים. היום אנחנו מפונקים. אפילו החברים של שאול מחכים שאפתח להם בכל ערב קופסאות שימורים, רוצים הכל טרי. יאנוש אבא של הבנים שלה נפטר זה מכבר, טובה זוכרת בעיקר את הקימה המבוהלת לתוך הסיוטים שלו, כאב האגרופים בעודו ישן לצידה כמעט מדי לילה בינה לבין עצמה זוכרת את ההקלה שסיפרו להם הרופאים שימיו קצרים. היא מתנדבת בער"ן כמעט מדי יום במהלך השבוע ואף קודמה לראש צוות. יושבת, סורגת ומשוחחת עם אותם ניצולי שואה אחרונים ומקבץ נשמות שבורות המתקשרות למצוא נחמה ולו לרגע. מצחיק איך אני מבין כולן היא זו עם הכי הרבה כוחות לסבלותיהם ולברבורים של המתקשרים. סוודרים שלמים אני סורגת לנכדים שלא יהיו לי. היום הקשבתי שעתיים לאיתן הנכה איך הוא מתכנן ארוחת ערב לו ולחברים. כמה תושייה, הוא לא נותן לשום דבר לעצור אותו. דיברתי איתו בעודו מדליק את הגז במטבח, הוא בקושי זז אני אומרת לך, רציתי לוודא שלא קורה לו כלום. טובה מסיימת את המשמרת מדי ערב וחוזרת לספה ול"היפים והאמיצים". מאד אהבתי טלוויזיה שהייתי ילדה. תמיד רציתי שיהיה לי את כל הזמן שבעולם לראות עוד פרק ועוד פרק, הייתי הראשונה להתאהב עם הגיבור בגיבורה השברירית, להחזיק לה את היד, לעזור להם לגמור עם כל המחלוקות והאינטריגות האין סופיות במשפחתולוגיה הזאת. תמיד רציתי לנסות לפשר, אני שונאת מריבות, יש לי כל הזמן פתרונות יצירתיים. אני אוהבת לחלום שאני נוסעת אתם לחופשות בכל העולם, ברוק סטפני ואני מודדות יחד את החליפות היקרות ומתאימות את גוון התיק לנעל. יש לי קצת חוש אסתטי אתה יודע. הנהג סוחב עבורנו את המזוודות. אני רק עם תיק ומטפחת שתשמור לי על התסרוקת. תראה אותי עכשיו, דודה מזדקנת, אפילו סבתא לא בטוחה שאספיק להיות. ברוק כולה מנותחת ואני כאן עם ורידים נפוחים ורגליים עייפות. לא הבנתי מה בעצם נגמר בפרק האחרון. הם מתחתנים, הוא חוזר אליה, מי מוזמן לחתונה? משהו פספסתי שהם עלו למטוס הפרטי, כנראה שנרדמתי. הלוואי ואחד הבנים היה כאן לסדר לי את הכבלים.

ברוך מקשיב ושותק. הם סיימו את המרק והוא כבר פינה את הכלים לכיור. הוא אוהב להקשיב לסיפורים שלה, מתיישב על הכורסה הפנויה, לא לפני שמקפל את הסריגה שלה בעדינות לתיק, הוא יודע שהיא תכף נרדמת. לפעמים הוא זה הנרדם על הכורסה לידה בעודה מדברת, נראה היה שלא אכפת לאף אחד משניהם מי ער ומי ישן, העיקר שהבדידות התפוגגה במעט. הוא מעריץ אותה בשקט כבר הרבה שנים, היא לא ממש מבינה למה. טובה חושבת שהבן מארצות הברית שלח אותו לעזור לה ולקבע את שידת הטלוויזיה בסלון. ברוך הכיר את בעלה וידע בדיוק מה עבר ומה עוברת נשמתו המיוסרת בכל לילה. הוא רצה להציל אותה ולא העז, ידע כי הסיוטים גרמו לו להיות אלים ולאבד שליטה. מיד אחרי ששמע שנפטר הגיע. מאז הוא נשאר, כל פעם יש משהו אחר לתקן. הוא יודע שלאט לאט יהיה לו מקום בליבה. טובה ממשיכה לספר לו על הפרק האחרון, לא ברור עדיין אם רידג' חוזר לברוק.


11 צפיות
  • Facebook
  • Instagram

מצאו אותנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם