חיפוש

רחבת הריקודים

אני חושבת שאני הולכת הביתה, היא אמרה. רוזי לא מצאה את עצמה בשום מקום. היא אהבה לרקוד אבל פחות אהבה שמסתכלים עליה והערב עיניי הזאבים נראה היה כי היו בכל מקום. אבל רק הגענו, אמרה נתי בקול מתפנק. היא קיוותה שגם עודד יגיע הערב. בחמישי שעבר הרגישה שהוא מתבונן בה ומהסס האם לגשת. הפעם, היא אמרה אעזור אומץ ואגש אליו בעצמי. רוזי היתה עסוקה בפחדים שלה. המוזיקה כישפה ושלחה בה זרמים, האגן שלה החל להתנועע מעצמו אבל המחשבות הטורדניות לא פסקו. התלבשתי חשוף מדי, האודם לא מתאים לי וממתי בכלל אני שמה ליפסטיק, העקבים לוחצים והאורות כאן חזקים. יש כאן יותר גברים מנשים ובעיניים שלהם רואים מה הם באמת מחפשים. את לא יודעת כלום, ענתה לה נתי, כולם באים לכאן בסופו של דבר גם להתאהב. את בללה לנד אמרה רוזי. אין דבר כזה באמת. בואי, אמרה נתי, נתחיל באיזה דרינק קטן. זה ישחרר את שתינו . ליד הבר הם פגשו את דרור. נראה היה כי הוא מחפש את זהותו כל חייו ועצם החיפוש הופך את חייו למרתקים ומלאים בגוונים שלא הרבה מעיזים לפסוע בהם. כמה אנחנו יפות היום, הוא חייך אל רוזי ונתי. אתן מרכז הרחבה הערב, לא פחות. רוזי חיבקה אותו, היה בו משהו נגיש שאיפשר לה להרגיש בטוחה לידו. היא לא יכולה להימנע מלהשוות לחיבוקים אחרים שידעה. אחרי הלגימה הראשונה היא לקחה נשימה עמוקה, אחזה בידו של דרור, סימנה לנתי להביא איתה את הדרינקים והם פסעו ביחד לרחבה. המוזיקה התחלפה, הניגון הפך רך יותר, האורות, נראה היה שמישהו עמעם אותם בחוכמה. רוזי הניחה את הכוס בצד, פסעה לתוך הרחבה עצמה את עינייה והחלה לזוז . לאט לאט המחשבות הרפו. הוריה המזדקנים, הבוסית המרושעת, החורף המתקרב ברכב 2008 בלי חימום, כאבי הראש הבלתי פוסקים. הכל הלך והתרחק, הלך והשתחרר. היא מצאה עצמה עמוק בין הצלילים, נושמת, נרגעת, מתמסרת לנוכחות חדשה בלי מילים. נתי חיכתה. היא ידעה בדיוק מתי עודד יכנס וסיגלה את עינייה לאורות העמומים כדי לצוד את עיניו. דרור רקד את עצמו לדעת. הריקוד היה עוגן בחייו. הוא ידע שכאן הוא שווה בין שווים, שלם, אהוב ואף נערץ. הוא ידע לזוז ואנשים פשוט התמגנטו אליו. זה עבד כל פעם מחדש והוא נהנה להשתעשע . על הרחבה הוא ורוזי הפכו לאחד. הגוף שלהם נע בהרמוניה מושלמת. לא היתה מילה אחת שצריך להוסיף. מדי פעם פקחו עיניים וחייכו אחד לשנייה ושוב חזרו כל אחד לפנטזיות שלו. הערב היה משהו מחשמל באוויר. דרור הרגיש זוג עיניים ננעץ בגבו אבל עוד לא מצא בו את האומץ להסתובב. הוא הרגיש חום בגב, ידע שזה גבר, גבוה וחסון ומצא את עצמו רוקד עבורו. הוא נהנה מכל רגע, יודע שזה ריקוד חייו. הערב ומדי ערב. רוזי התנתקה לגמרי. היא לקחה את עצמה למחוזות חדשים. ביום ראשון אני מקבלת העלאה ואולי אפילו יציעו לי לצאת לאיזו השתלמות מעניינת. היא הרגישה את זה קורה. כל חמישי על הרחבה היא טוותה את קסמיה ובמהלך השבוע קטפה את הפירות הבשלים. לא תמיד הם הופיעו כמו שדימיינה אותם, על פי רוב הם הופיעו אחרת משדימיינה וגם את המשחק הזה היא אהבה . פרנסה בריאות וזוגיות לא בידנו היא ידעה. ועדין הרשתה לעצמה להפליג בדימיונות. אמא מתחילה השבוע טיפול חדשני, אבא מזדקן לו בנחת מול הטלביזיה ואני אמלא את האוטו בשמיכות פליז צבעוניות, ככה תהיה לי חוויה של חורף חם בנהיגה. היא הצחיקה את עצמה בפתרונות הילדותיים שנתנה לכל בעיה. כזאת אני, תתרגלי, ענתה לעצמה. דרור התמסר כולו לריקוד עם הבחור החדש שצפה בו. הם נעו על הרחבה בלי מילים, בלי לאבד קשר עין, לאט לאט עד שיהיה מספיק בטוח להתקרב. נתי ועודד עמדו מחובקים. טוב, כולם בסדר, אירגנתי את כל השבוע, תכף עולה הזריחה, אפשר ללכת ולקבל את השבת, אמרה רוזי לעצמה. היא הקפידה לא לעבוד ביום שישי. רק עוד קצת, ביקשה מעצמה. עוד כמה רגעים של מתיקות על הרחבה ככה שאף אחד לא מבקש ממני כלום, אף אחד לא חולה או תובעני והטמפרטורה מושלמת, קצת חם אבל בלי שאני מזיעה . הצלילים לקחו אותה עוד פעם ועוד פעם, היא גילתה שהמחשבות פשוט אינן כאן שאין שום דבר חשוב באמת רק הרגע הזה והצלילים העמוקים. כמה פעמים תבואי לכאן עד שתדעי לרקוח כשפיים גם בחוץ, היא שאלה את עצמה. מחבקת את דרור, מנפנפת לנתי החלה לפסוע ליציאה. היי רק הגעתי, שמעה אותו אומר לה. אל תלכי. רוזי מצאה את עצמה עומדת מול הבוס הגדול. למחלקה שלה הוא כמעט ולא הגיע ואם הגיע נראה היה שלא חש בנוח בין כל הפקידות ובייחוד מול הבוסית המרושעת שלה. היי, אני אבנר. כן אני יודעת אני בקומה מעליך בבניין. הוא חייך, לא רצה לגלות לה שהוא חקר ומצא שיוכל למצוא אותה כאן מדי חמישי. הוא זיהה שהיא נבהלת בקלות ולא רצה להיות הסיבה למנוסתה. אפשר שנשב קצת בחוץ אם המוזיקה חזקה לך מדי, הוא הציע. לא, ענתה רוזי, בוא איתי לרקוד .


0 צפיות
  • Facebook
  • Instagram

מצאו אותנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם