בפעם השלישית

גילה וארז, זוג של הרבה שנים. אני תכף פוגשת בהם כבר בפעם השלישית. היא מחייכת, הוא קצת יותר רציני, אני חושבת שהם בני חמישים, אולי לכיוון השישים. אני יודעת שהם מגיעים ממרכז הארץ וביום יום מנהלים רשת חנויות למפתחות ומנעולים. בכל פעם הם בוחרים את אותה הסוויטה, מכורים לאותו הנוף. נכנסים עם הלפטופ, עם ערימת ספרים ותיק עם פיג'מות מפלנל. הם יודעים שיש כאן יין קפה טוב ועוגות הבית, גילה ואני מחליפות מתכונים. הוא מביא אתו בתיק חטיפי צ'יפס מלוחים, מצחיק אותי שזה תמיד אותם חטיפים, היא דואגת שהוא יאכל בריא, הוא מתווכח. היא דברנית הוא די שותק, היא בשמלה וצעיפים צבעונים הוא בחאקי וטישירט, גם בחורף. מדי פעם אני שומעת אותם במרפסת מול הנוף מצחוק מתגלגלים, היא סיפרה לי שככה בחרה בו, הוא גרם לה לצחוק יותר מכל שאר המחזרים. הוא עומד דקות ארוכות ליד הדלת, מחכה שהיא תסיים לקחת את כל מה שהיא צריכה. הוא שקט, יש לו את כל הזמן שבעולם. הוא יודע שייקח לה שעות, הוא כבר רגיל. היא לוקחת להם כובע, מפה (כן ישנם שעדין משתמשים במפות), שמיכת פיקניק, בקבוק מים וכמה מהספרים. בדרך הם עוצרים אצל אחד החקלאים, בדרכם לאותו היקב, ולאותה נקודת תצפית. אני יודעת שהם חוזרים הביתה עם ארגז יין גלילי מתקתק, מרגיש לי שהחוויה מלווה אותם כמה חודשים. הם מחזיקים ידים, אני לא שומעת אותם רבים. אני לומדת מהם בכל פעם מחדש כוחם של הרגלים. אני מתרגשת לפגוש אנשים המגוונים את חייהם ברגעי שקט ואהבה נפלאים. 'קאמי' סוויטות בוטיק לאוהבים