אהבה ופרחים

לזיוה יש חנות פרחים כבר 20 שנה. במרכז העיר, בשכונה הותיקה. היא יודעת שמרבית הפרחים נובלים אחרי כמה ימים, נשכחים, נזרקים אבל הרבה יותר מכך היא יודעת, מכירה בליבה את התחושה כמה חוויה מיוחדת היא לקבל פרחים , חוויה המסנכרת את כל החושים, מסלקת מחשבות טורדניות, יוצרת קרבה במאית השנייה. היא ראתה את זה אינסוף פעמים גבר מביא לאשה שבלבו פרח, ברגע הכל נמחק, מתרחשת שם קרבה ממנה אפשר לבנות עולם ומלואו. עשרים שנה והיא לא מפסיקה להתרגש, כמו ילדה קטנה היא עוטפת בסרט אדום ענק, מבקשת מהפרחים שגם הפעם יעשו את החיבור הנדרש.שאף אחד לא יישאר שם לבד.

אורי מנתח ומנהל מחלקה בבית חולים עסוק כל יום בלהציל חיים, להאריך חיים,לשפר איכות חיים. הוא לא עסוק בזוגיות. הוא לא הכתובת לבדידות. כמעט מדי יום הוא מגיע בעשר, אחת עשרה בלילה, עובר על המיילים, כוסית יין אדום וצונח למיטה. זיוה מתבוננת בו שהוא יישן. הרגל של שלושים שנה, היא מוודאת שהיא שומעת את דפיקות הלב שלו סדירות, רק אז היא נרדמת. בבוקר היא רגילה להתעורר למיטה ריקה. אפשר עדין לראות קצת מתווי הפנים שלו על הכרית, להתקרב ולהריח את הריח שלו בשמיכה. כמעט שלושים שנה שהיא מתעוררת לבד במיטה. אורי אוהב לבשל בשישי אחרי צהרים, זה זמן הבית בשבילו. הוא מסיים את הסבב של שישי בבוקר עם המתמחים הצעירים ויוצא. יש לו סיבוב קבוע, הירקן, הפיצוחים, הבורקס. הוא מכיר את המוכרים כולם, פחות זוכר את השמות. הסלסילה שלו לא משתנה. אותו הגרם על המשקל, אותם צבעים של האריזה. הוא חוזר בכל שישי בארבע עם חמש שקיות קבועות. בפינת האוכל על מפה פרחונית ניצב לו האגרטל, זיוה קיבלה אותו מאימא של אורי שהתחתנו. קריסטל עתיק ויקר העובר במשפחה כבר כמה דורות. שישי הוא היום הארוך ביותר בשבוע עבורה. בחמש היא נכנסת הביתה, מרימה רגליים ארוכות ועיפות על הספה, לא לפני שהחליפה את המים וסידרה את הפרחים באגרטל. היא קונה לעצמה, כבר מזמן לא מחכה לפרחים לשבת. בוחרת את אלו היפים ביותר בחנות. לא פעם מוצאת את עצמה מסרבת לגברים המבקשים לקנות את הפרחים עבורה, או לאישה שלהם או לאחרת. היא לעומתם כבר מזמן עשתה שם את הבחירה. כל שבת בבוקר הם מתחילים עם בורקס. תרד כמובן. הכי לוהט שאפשר, הכי ממולא בתרד שאפשר. אורי כבר סיים את העשרה ק"מ שלו יחד עם הזריחה. גם בשבת בבוקר היא במיטה לבדה.

בארבע באים הילדים.